חותמות כערבון לאתנן 

חותמת כערבון לאתנן

חותמות בראי ההיסטוריה מוכרות גם בשמות קדומים כגון:
" חותם " " חותם המלך " " טבעת חותם" ועוד. אחד המקרים הקדומים ביותר לחשיבותה ולהימצאותה של החותמת ניתן למצוא בסיפור המקראי הקדום ביותר המספר על יהודה ותמר כלתו. בספר בראשית פרק ל"ח פסוק י"ב "ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך ופתילך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר " . מסיפור קדום זה אנו למדים עד כמה חשובה וייחודית נתפסה חותמתו האישית של יהודה בעיניה של תמר , עד כדי לקיחת חותמתו כאמצעי זיהוי ברור שאינו ניתן למחלוקת , על מנת לשמש כהוכחה בעתיד לביקורו אצלה. ובאמצעות החותמת תוכל תמר לממש את תשלום האתנן המגיע לה. נהוג היה באותה תקופה לשאת את החותמת על הצוואר באמצעות שרוך, ולהשתמש בה במהלך חיי היום יום. יתכן כי אמצעי זיהוי זה היה נוח יותר , וכנראה גם זמין יותר לשימוש מאשר כלי כתיבה כלשהוא. אל נשכח כי מדובר בתקופה קדומה מאוד , עוד הרבה לפני המצאת הנייר והפיכתו זמין לרבים בצורה המונית. כך שהצורך לניהול חיי מסחר ושלטון תקינים הוליד את הצורך הנפוץ לשימוש באמצעי זיהו וסימון כגון חותמת. גם כדי שמן ויין הוטבעו וסומנו בחותמות של בעליהן , על מנת לשמור על רכוש בעליהן, דוגמה קרובה להטבעת חותמות זיהוי בימנו ניתן למצוא בחוות חקלאיות המסמנות את הבקר והמרעה שברשותם באמצעות הטבעת סימן זיהוי על גוף בעל החיים אשר אינו ניתן למחיקה. אומנם תהליך זה מתבצע באמצעות צריבה אך העיקרון והצורך לסימון וזיהוי רכוש, נשאר אותו העיקרון גם בימנו אנו